• 48
    Shares

להרוג, לאבד, להשמיד, הבו לנו דם ניגר כמי נהר, לסכל, לחבל, להרוס מבני מגורים, גורדי שחקים בלב עזה ומה זו בכלל ההכלה הזו? אומרים פוליטיקאים במרכז המפה הפוליטית והשמאל הרך.

להכיל, להבליג, לנסות להגיע להסדרה, לטפל בפינצטה, נשמעים הקולות בימין ובמר”צ, וחד”ש כרגיל, כצפוי, קוראים לנצור את האש.

משהו מוזר קורה בפוליטיקה הישראלית, הימין שזוהה באופן קבוע כמי שדורש יד חזקה וזרוע נטויה, והשמאל, מרכז אומרים באופן קבוע פיוס, שלום, שלום עכשיו, ויתורים, מחוות, ג’סטות, והנה אלה לבשו צורה ואלה פשטו צורה.

בתווך, תושבי עוטף עזה, 18 שנים חיים בתוך הגיהנום הבלתי נסבל, ילדים שנולדו לתוך הצלקות הפוצעות, שאינן מרפות, 18 שנים כמעט דור בצל קסאמים, צבע אדום, חוסן.

לתושבי עוטף עזה יש חוסן ראוי, מרשים, מרגש ומפעים, לתושבי העוטף יש סבלנות, הם נתנו קרדיט ארוך לצה”ל, לממשלת ישראל, סבלו כדי להגיע להכרעה, אך מאות הפסקות אש, סבבי הסלמה, גיצים מיותרים, שוב טילים, שוב לילות בממ”ד, שוב גיוסי חטיבות, שוב הבטחות, שוב גיבורי מקלדת ונאומי בחירות,

שוב

ושוב

ושוב

ודיונות מופצצות… מחסנים נטושים מופגזים, שוב הונאת הציבור הישראלי, שוב מבוכה ישראלית המפחדת לקבל החלטה ולעצור אחרי 18 שנים את הסבל הבלתי נגמר של תושבי עוטף עזה.

מר ביטחון, בנימין נתניהו, צריך פשוט לקבל החלטה, להכריע ולהפסיק ללהטט בין פנטזיה למציאות.

עזה, 18 שנים של קסאמים כנגד בני הערובה בעוטף עזה. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.