• 48
    Shares

נקווה שבסוף מדינות אירופה הנאורות לא יכריזו שהאירוויזיון ממוקם בפלשתין הכבושה כי זה רק מה שעוד נותר. האירוע הביזארי והמציק הזה שמיליוני בני אדם אוהבים, הוא ללא ספק נכס תרבותי שמדינת ישראל גאה לארח אצלה מעת לעת.
אחרי תופעת נטע ברזילי ושירה הנצחי ”טוי”, מדינה שלמה התרגשה והחלה בהכנות לאירוח האירוע הגדול. זה התחיל, זוכרים? בקרבות אגו בין איוב קרא למירי רגב, המשיך במאבק האולטרא לאומי בין ירושלים בירת ישראל הרשמית לבירה הבלתי רשמית תל אביב, נמשך בניסיונות כושלים של רוג’ר ווטרס האנטישמי וה BDS שלו למנוע הגעת אומנים לישראל ועכשיו גם מתחוור כי מדינת ישראל נכנעה, כמו שנכנעה לכל גחמה של ועד השידור האירופאי, לכך שאין לצלם אתרי תיירות הנמצאים בשטחי ”הכיבוש” של 1967. לא יהודה ושומרון, לא רמת הגולן ולא ירושלים העתיקה.

שיא השיאים היה האיסור על צילום באתר היהודי המתוייר ביותר ”הכותל”.
כשמדינת תל אביב גברה על בירת ישראל, כשמדינת היהודים הפסידה את הופעת להקת “שלווה ” המדהימה ונכנעה לחילול שבת המוני, ישראל נאלצת כמעט לוותר על שכיית חמדה היסטורית ובאקורד צורם אושר רק קובי מרימי, הנציג הישראלי באירוויזיון, להצטלם ליד הכותל המערבי.

כך הפך האירווזיון לאירוביזיון ועוד לא אמרנו מילה על השיר המושר בשפה האנגלית. שיגמר כבר.

הכותל וקובי מרימי, הצילו את חרפת האירובזיון. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.