• 48
    Shares

יום המעשים הטובים מאחורינו, אפשר לנשום לרווחה, אפשר לפתוח אימיילים בלי ששלשת אלפים ארבע מאות חמישים ושש הודעות עם מיליון וחצי תמונות ימתינו לך שם.

התפקיד הנחשק ביותר ביום המעשים הטובים הוא צלמים, אלו המנציחים כל משיכת מכחול, כל שתילת פרח, כל ריקוד, כל חיבוק קשישה המומה וקשיש שלא מבין מהיכן נחתו עליו כל האנשים האלה עם החולצות הלבנות והחיוך הממיס.
כולם הגיעו לעשות טוב, לעצור, לסייע, וזה באמת נפלא, ביום המסחור, מסע היח”צ הבלתי נגמר, תיעוד כל יוזמה מבורכת, חלקן על גבול ההזיה, פשוט מעוררים חמלה.

חסד הוא מצווה, דרך ארץ, דרך חיים, אבל חסד הוא לא יום אחד בשנה, הוא לא אלפי תמונות וילדה קטנה בשמלה סגולה שעומדת בגן ושואלת, מה קרה? כשהחיילים צבעו את הקיר החיצוני, הכבאים ניכשו את העשבים, השוטרים רקדו עם הילדים והצלמים צילמו.

זה הזמן לחלק את ”היום” הנפלא הזה למספר פעימות, תחנות ביניים במעגלי הזמן, לפרוש את החסד על כל השנה, כשחיים בתוך החסד, בתוך האהבה, בתוך הטוב, מתחילים להרגיש שמשהו חדש ואמיתי מתחיל עכשיו.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.