גם השנה משיאי המשואות ”לתפארת מדינת ישראל” ביום העצמאות, ירגשו את הלבבות.

כולם ראויים, כולם אנשים עם רוח גדולה, כולם משפיעים באופן כזה או אחר על המציאות הישראלית ורוח העם.

מיהודה פוליקר, דרך אבי נשר, דר’ זאקא ועד שלשת האמהות, לכולם מגיעה ההוקרה וההערכה. אין ספק, בחירות מצויינות.
ולמרות זאת, על אף הקסם שבבחירה, אני משווע גם לבחירות אחרות, רובם המכריע של משיאי המשואות בשנה זו הם אנשים מפורסמים, חלקם נכללים בקטגוריות, מה שקרוי הסלבס, יש להם הכרה, הם זוכים להערכה, להוד והדר.
חסרים משיאי משואות אנונימיים, אנשים שבשגרת יומם פועלים למען החברה מבלי שפפארצ’י ינציח אותם במדורי הרכילות, מבלי שיופיעו על כל במה ותחת כל עץ רענן. מבלי שיהיו זוהרים, אנשים, ”סתם” אנשים, ללא כתר על ראשם, לא אלופים בספורט והילת סלבריטאים סביבם.
הייתי רוצה את יעקב מהמכולת, את אורנה מהמיון הפנימי, את ג’קי והסנדלריה ואת ואדים מהרווחה.
הייתי מצפה למשיאי משואות אשר כנגד כל הסיכויים פעלו ופועלים ללא כוונת רווח או הוקרה למען האחרים, מאחות בבתי החולים השומרות על צלם אנוש על אף קריסתה, דרך פועל דחק המקדיש שעתיים ביום לפגישה עם בני נוער, ממחנך שמנע נשירת ילדים ממערכת החינוך ועד לבעלת נכות שמתמודדת כנגד כל הסיכויים.

הרוח הישראלית הזו כל כך חסרה בטקס משיאי המשואות השנה. לתפארת מדינת ישראל.

טקס השאת משואות, דרושים פחות סלבריטאים, יותר אנשים אשר רוח בהם.

פוליקר, אבי נשר, שלשת האמהות.

צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.