גילוי נאות, אני אוהב בדרך כלל את מאמריו החדים, נוקבים, מטלטלים, מרגיזים, פוצעים של העיתונאי רוגל אלפר בעיתון ‘הארץ’, אינני מסכים לחלקם, אך הם בהחלט מעשירים את יכולת חידוד החרב בחרב.הפעם קראתי ויותר משהתאכזבתי, תהיתי, הגם אתה רוגל במתקרנפים, הגם אתה ?
במאמר דעה ארסי במיוחד, שעט, כתב, נשף, דקר, ריטש, חבט אלפר במגיש אברי גלעד שכל חטאו ימניותו. כינה אותו תימהוני, סהרורי, ואלו המילים הרכות.
אברי גלעד בתמונה לא מחמיאה, סהרורית משהו, בראש המאמר, מסמל עבור אלפר את התופעה בה אנשים מבוגרים מחליטים לשנות דעתם ושומו שמיים לתמוך בראש הממשלה, להביע דעה הפוכה מדעתם. אברי גלעד כמו עירית לינור, כמו רני רהב, גדי טאוב ובני ציפר, שינו את דעתם, האליטה של אלפר מתנגדת לכך בכל ישותה, כוחה, מילותיה, מררתה.התגובות למאמר קשות עשרות מונים מהמאמר, נאצי, פאשיסט מזוקק, שקרן, איחולים לסיים כמו טופז, רדוד, פופוליסט, טיפש, בושה לאינטליגנציה, מתקרנף, אפס, נפוח, חרא, פרי באוש, גורנישט, התגלמות הזוהמה וזה נמשך ומחריף יותר ויותר.ואני תוהה, מדוע חייב רוגל אלפר לכתוב באופן אלים ומתלהם כל כך, בוטה, דוחה ורווי שנאה נוראית. יש לו טיעונים מצויינים, אמירות חדות ושנונות, אפשר, צריך וחובה לדון, להתווכח, להתעמת, אין צורך בשפת ביבים כדי להוכיח דעה אחרת, חשיבה אחרת.אברי גלעד זכאי וחייב להביע את האמת שלו כמו שרוגל אלפר זכאי וחייב להביע את האמת שלו, אך בבקשה תניחו את המרורים וההעלבות האישיות מחוץ לתחום השיח.

אברי גלעד, גרם לרוגל אלפר לבעוט בראשו בראש חוצות. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.