• 48
    Shares

בן 96 היה האדמו”ר מקאליב, הרב מנחם מנדל טאוב, והנה שלשה ימים טרם יום הזיכרון לשואה ולגבורה, השיב גיבור יהודי זה נשמתו לבוראו.

האדמו”ר מקאליב היה הכל מכל וכל, ניצול שואה, עובד ה’, חרד לעמו, מולדתו ובעיקר אנדרטת שואה וזיכרון אנושית, אשר נשא את בשורת העם היהודי על לוח ליבו בכל יום, בכל שעה, בכל מקום.
האדמו”ר מקאליב, שסיפור חייו החל בטרנסילבניה, המשכו שריפת ששת אחיו באושויץ, והוא, אוד מוצל מאש אשר חותמת הנאצים נותרה לדיראון עולם, כמזכרת מימי הסופה והסער על פניו לעולמים, בשל ניסויים כימיים שעבר ע”י הנאצים, זקנו לא צמח, וזה היה לסמלו, לסיפורו.

מפעלו הגדול היה קריאת ‘שמע ישראל’ בסוף כל תפילה, לזכר מי שכבר לא יכלו לומר.

זכיתי לפגוש ולראיון אישי ארוך ועמוק, את האדמו”ר מקאליב, כשהגיע לעפולה במסגרת המיזם שהקים, ”בר בי רב דחד יומא”, יום שכולו תורה.
פגשתי אדם לבבי, שמח, מקרין אושר, אהבת ישראל, חי כדי לספר, שרד כדי להנציח במעשים, לא באנדרטאות, את המתים במחנות.

אתמול השיב האדמו”ר את נשמתו הטהורה לבוראו, האיש שכונה ”יד ושם” אנושי, לא זכה לילדים, אך מיליוני ילדים בעולם היהודי נושאים אותו בליבם, באהבה, בעוצמה, יתגדל ויתקדש שמיה רבה

האדמו”ר מקאליב, האבא של הילדים, ”יד ושם” של אדם אחד צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.