• 48
    Shares

הלייל היה חלומם, תקוותם, אהבתם, בכורם של ראפע ונג’לה זועבי מהכפר מסר, אחריו נולדו להם עוד אחד עשר אחים ואחיות. והלייל, הקרוי על שם סבו האהוב, היה הראשון בכפר שבחר להתגייס למג”ב.

הלייל שירת בירושלים, בגבול הלבנון ובעזה, היה מפקד סיור מצטיין, חייל שניבאו לו עתיד מזהיר בצבא ,ואכן בתום שירותו הסדיר שכנעו אותו מפקדיו להישאר בצבא הקבע, שנתיים ימים היה הלייל בקבע, עד לאותה חופשה אליה יצא עם חבריו ליהנות ולשחות בחוף ‘טנטורה’, וממנה לא שב לעולמים.

זה קרה בשבת, 1989, בדיוק לפני 30 שנים, הלייל שחה וטבע, בזמן שהוא טבע התקיימה חגיגת אירוסין בכפר, אבא ראפע ישב בשורה הראשונה של המוזמנים, ניידת משטרה שחצתה את הכפר במהירות, גרמה לו לרעד בגוף, עננה של דאגה תלויה הייתה לו מעל ראשו, הוא סירב לטעום מהבקלאווה שהוגשה לו, ליבו ניבא לו רעות.

ראפע עזב את מסיבת האירוסין ועשה דרכו לביתו, בטוח שהנורא מכל אירע.

בה בעת השוטר שהגיע מתחנת עפולה עם הניידת חיפש בכפר את חברו השוטר בן הכפר, השניים הגיעו לבית הוריו של הלייל, עוד לפני שהוציאו הגה, זעקת יגון ושבר נמלטה מפיו של ראפע, ”הלייל מת”, ומאז לא היה זה אותו ראפע, לא הייתה זו אותה נג’לה, לא היה זה אותו בית שמח, חי ותוסס.

בעוד בבית בכי, כאב, זעקות שבר ומנחמים המגיעים מכל עבר, הבן עבד, היום עו”ד עבד זועבי, בן ה-16, פיקח על עדר הפרות בשדות הפתוחים.

”מי שהיה אמור לפקח על הפרות היה אחי הגדול ממני בשנה, יוסף, מספר עו”ד זועבי ומוסיף: הוא ביקש ממני להחליף אותו כדי שיחגוג קצת באירוסין ואז יבוא להחליפני”.

עיניו של עו”ד עבד זועבי נוצצות, נדמה כי לא חלפו שלושים שנים מאז אותו יום מר ונמהר, ”פתאום אני רואה רכב, יוצאים ממנו שני צעירים, בגלל שזה היה מרחוק הייתי בטוח שיוסף אחי בא להחליף אותי כמוסכם, ואת השני לצדו דימיתי לאח נוסף, ג’מאל, כשהם התקרבו אליי, זיהיתי שהם דודים, לא יוסף ולא ג’מאל אחיי, הרגשתי שמשהו רע קרה, שאלתי מה קרה? הם שתקו, התחלתי לבכות, צעקתי את נשמתי ואז הם אמרו לי שהלייל טבע למוות, בכיתי כל הדרך עד הבית”.

בני משפחת זועבי החליטו לערוך להלייל הלוויה צבאית, אך הקבר אזרחי, ”היה חשש שמא יפגעו בקבר, לא כולם ראו בעין יפה שאחי התגייס למג”ב, אחי היה הראשון, היום בכפר מסר צעירים רבים חיילים.

נג’לה, שלא יכלה לשאת את הכאב, הזיכרון והגעגוע להלייל שלה, סירבה שאחיו ילכו בדרכו ויתגייסו לצה”ל, היא פחדה עלינו מאוד” אומר עבד.

ואכן בני המשפחה עשו שירות לאומי אזרחי.
בכל שנה משרד הביטחון מניח זר פרחים על קברו של הלייל, חלל צה”ל אשר בשל נסיבות מותו הוכר כחלל, אך המשפחה לא הוכרה כמשפחה שכולה באופן מוחלט.

”זהו פצע פתוח, כואב ומדמם אצלנו, אנחנו חשים חצי משפחה שכולה” אומר עו”ד עבד, אשר פועל מול משרד הביטחון להכיר במשפחתם כמשפחה שכולה. אני מקווה שגם עניין זה יסתיים אחרי 30 שנים, אחי טבע בעת שהיה בחופשה, כשנשקו האישי והמדים בתא המטען על החוף, הוא הוכר כחלל צה”ל, שמו חקוק באנדרטה בצומת המוביל, הגיע הזמן שהוריי האהובים והכואבים עד היום יזכו להכרה הזו”. אומר עו”ד זועבי.

תוך כדי מציין כתבנו כי הלייל הנושא את שם סבו האהוב, טבע למוות בשבת, בגיל 25, בדיוק כמו הסבא שעקבותיו נעלמו כשיצא לשדה לצפות בלוחמים ב-1948 והוא בן 25, הסבא נעלם ביום השבת ומאז לא נודעו עקבותיו.

הלייל ז”ל. שומר על חומות העיר העתיקה. רפרודוקציה: נב”ס

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.