הרצל ובלפור חקק – ואם תרצו אין זו אגדה- זכורים לרבים כחתני התנ”ך העולמיים לנוער לפני הרבה שנים. הרצל ובלפור מוכרים בפעילי ציבור, ככותבי מאמרים לעיתונות, אבל קודם כל כסופרים ומשוררים. גם כאן יש להם נקודת ציון מיוחדת : הם הקימו לפני שנים מסגרת של סופרים מתנדבים , והם מקיימים פעילות בערי פיתוח. הסיפור המעניין הוא שהרצל ובלפור כבר אינם הסיפור של הדון קישוטים הלוחמים בממסד : שניהם כיהנו כיושבי ראש אגודת הסופרים העברים 12 שנים – הרצל בשנים 2003 עד 2005
וכן בין השנים 2011 עד 2015 בלפור בין השנים 2005 עד 2011
מי הם הרצל ובלפור חקק?


הרצל ובלפור חקק הם שמות שתמיד מופיעים יחד. צמד בכותרות. הכל הם עושים ביחד. מוציאים ביחד את פרסומיהם הספרותיים וגם יוזמים יוזמות התנדבות של סופרים בערי פיתוח וכפרי ילדים.

התאומים ומשפחתם ערב העלייה 1950 צילום: אלבום פרטי

כששוחחתי איתם, נוכחתי לראות שהם משווקים עצמם כאגדה ציונית. קודם כל, השמות: הרצל ובלפור. והם נולדו, כמובן , ב- 1948 סמוך להכרזת המדינה. איך לא? “תעודת הלידה שלנו היא גם תעודת הזהות שלנו”, אומר הרצל (ואולי בלפור, לך תדע). האבא היה פעיל ציוני בעיראק, ולאחר שנעצר ושוחרר בערבות (כלומר בקשיש), ברחה המשפחה דרך פרס לישראל. החקקים התאומים היו אז בני שנתיים, והם זוכרים את הסיפור הידוע על דידיטי מעברות ואוהלים.

“ילדות קשה”, אומר בחיוך בלפור. אין מה להגיד, סיפור צבעוני. הם תאומים תקשורתיים מאוד. הופיעו כבר “בערב חדש” , “פופוליטיקה”, בתכנית “בשידור חי” של דן שילון, בתכנית “בירה ומצב רוח” של יעקב אגמון, בשידורי רדיו. ואיפה לא? הם מפרסמים שירה במוספי ספרות, הם כותבים סיפורים ושירים בעיתוני ילדים, חיברו שאלות במשך חמש שנים לחידון ספרותי ושירים במוספים ספרותיים. הם לא זקוקים ליח”צנים.

התאומים בני שנתיים ערב העליינ 1950 צילום: אלבום פרטי

לשניהם יש חוש מפותח לפרסום ותקשורת. כבר בגיל 17 נבחרו לאלופי התנ”ך העולמיים לנוער היהודי, והם לא שוכחים להזכיר זאת. שתדע עם מי יש לך עסק. הם מזכירים למי שאינו זוכר , שהשופטים בחידון אז היו דוד בן גוריון ואבא אבן, ואת הפרס העניק ראש הממשלה דאז לוי אשכול. באלבום הצילומים שלהם הם מצולמים בחברת אישי ציבור רבים: דוד בן גוריון, מנחם בגין, יצחק נבון, גאולה כהן, יצחק שמיר, ביבי נתניהו, משה ניסים , עמוס עוז.. והרשימה עוד ארוכה. כשהם נשאלים לשם מה כל הצילומים האלה, הם לא מבינים בדיוק מה השאלה. הם פשוט אוהבים לשוחח עם אישי ציבור ולהיות מעורבים.

הם פעילים וחברים בהנהלה של אגודות רבות ; הנהלת המועצה הציונית, הנהלת ועד עדת הספרדים, הנהלת המרכז למורשת יהודי בבל, מועצת המפעל להכשרת ילדי ישראל, ועוד ועוד. עד כה פרסמו ספרים בתחומים מגוונים. שירה הם כותבים בנפרד (“צריך זהות אישית ” אומר בלפור): שישה קובצי שירה כל אחד. וביחד הם כתבו שלושה ספרי ילדים (כרמלה נדמה לה, שכונת בלגנה, תאומים זה סיפור מצחיק לפעמים), מחקר ספרותי – “פרקי ברדיצ’בסקי ולקסיקון ללשון “טעות, חזור”.
בשנת 2001 יצא בלפור חקק בשליחות משרד החוץ ואגודת הסופרים לקונגרס – שירה ביוגוסלביה. הוא ניצל את הזמן הפנוי להיפגש עם ראשי הקהילה היהודית שם. השניים הופיעו בפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולספרות במסגרות שונות.

למי שנפגש עם החקקים נדמה שהם המצאה של אמן יחסי ציבור: דומים מאוד, תיאום מופלא של התנועות, חיתוך דיבור דומה, והם כמובן תוססים מאוד. הם מאמינים שיש חוקיות גורלית בין אירועים הקורים לתאומים. למשל, שניהם הכירו את נשותיהם בתאריך 4 באפריל בשנים שונות. שניהם נשואים לנשים ממוצא רוסי – פולני שגרו בצפון הארץ, ובאו ממשפחה שיש בה 4 בנות ובן. בלפור התחתן ביום הצהרת בלפור, והרצל התחתן ביום ז’בוטינסקי (איך לא?) . שניהם העניקו לנשותיהם שמות חדשים ביום הנישואין, ובכך החיו מנהג קדום שרווח ביהדות עיראק טרם עלייתה ארצה. אשתו של בלפור נקראת מאז הנישואין רבקה – תפארת (ובעצם כולם קוראים לה “תפארת”, על שם אחת הספירות במבנה האלוהות לפי ספר הזוהר).

התאומים בני 5 בחצר סיידוף עם המשפחה והדודים משה ודליה צילום: אלבום פרטי

לאזרח המצוי נדמה שהספרות נמצאת במגדל השן. הסופרים מצטיירים כאנשים המרחפים מעל המציאות ואינם מעורבים בסביבתם. המשוררים התאומים הרצל ובלפור חקק שוברים את “החוקיות” הזאת. זה שמונה שנים שהם מקיימים מסגרת של סופרים – מתנדבים המופיעים ברחבי הארץ בערי פיתוח ובכפרי ילדים.

“יזמנו את התנדבות הסופרים קודם כל כדי ליצור גשר בין ימין לשמאל, דתיים וחילוניים”, אומר בלפור חקק. “הקונסנזוס הציוני הוא רחב . אין חולק על כך שיש לעזור לחלשים בחברה, ושזהו מעשה ציוני.”
בניסן תשמ”ח (1988) הם יזמו את כנס היסוד שלהם, והזמינו סופרים מימין ומשמאל לדיאלוג. הם הזמינו את פרופסור ישעיהו ליבוביץ להיות בין הפותחים.

בכך קוממו חלק מידידיהם ממחנה הימין. לדבריהם, החליטו לפתוח בהידברות עם היריב הפוליטי הקשה ביותר מבחינתם. הם הקימו את המסגרת של הסופרים הציוניים כדי לגשר בין המחנות השונים בארץ, בין שמאל וימין , דתיים וחילוניים. הם מאמינים שאנשי רוח צריכים לתת את הטון , ובעקבותיהם יבואו גם הפוליטיקאים.

לכנס נוסף שעשו הזמינו כדוברים את משה שמיר, ופרופ’ אליעזר שביד ואלי עמיר. אך הם לא רק מארגנים כנסים. “לא הקמנו מסגרת זו, כדי לעשות ברבורים ודברת” ,אומר הרצל. הם מתמקדים בעיקר בעשייה, ביציאה של סופרים ומשוררים מרחבי הארץ למעשי התנדבות במקומות שונים.


ביוני 1988 יצאו לשלושה ימי בציר בבקעת הירדן, עם קבוצת סופרים. התמונות המזעזעות על מסך הטלוויזיה של חממות שרופות וכרמים שרופים של מתיישבי הבקעה הוציאו את בלפור משלוותו. הוא התקשר אז לישראל נדיבי, ראש המועצה האזורית בקעת הירדן והבטיח להגיע למקום עם קבוצת סופרים. הרצל ובלפור חשו כבר אז שהתקשורת סלקטיבית : “לא חשוב היה להם לסקר יוזמות שתורמות למוראל “. באותם ימים התראיינו למקומון ירושלמי וכך אמרו :”יומיים לפני שהגענו לבקעה, יצאו עשרה צעירים מתנועת “יש גבול”, לנטוע זיתים בכפר ביתא. כל התקשורת סיקרה בהרחבה את מעשיהם. אנחנו בצרנו ענבים החל משעות הבוקר המוקדמות וגם עבדנו עד ערב בבתי האריזה של היישובים. הופיעו על כך ארבע שורות ב”על המשמר”.

התאומים ומשפחתם בבגדד 1949 בביתם ליד חידקל צילום: אלבום פרטי

מספר חודשים אחר כך, בנובמבר 1988 יזמו התאומים מפגש של סופרים ישראלים ודרוזים בכפר דאליית אל כרמל. במרס 1994 יזמו ביקור נוסף של סופרים בדאליית אל כרמל. “דווקא בתקופה שיש רוחות רעות בשוליים של הקהילה הדרוזית, יש לחזק את הדרוזים – הציוניים המאמינים בקשר – גורל עם הציונות”, אומר הרצל חקק. מאז קיימו השניים ימי התנדבות רבים של סופרים בעיירות פיתוח שונות (מגדל העמק, קריית שמונה, קריית מלאכי… ) וכן גם בכפרי ילדים בכרמיאל, נס ציונה, וכמובן בעפולה (מדובר בכפרים לילדים ממשפחות הרוסות) . אשר בן שימול, מנהל כפר הילדים בעפולה סיפר לנו על הרושם העז שעשה הביקור של קבוצת הסופרים בכפר הילדים בעפולה. מדי שנה הם מארגנים משלחת סופרים להשתתף בעצרת תל – חי , בשיתוף עם מחלקת החינוך בקרית שמונה. השניים ארגנו גם מפגש של סופרים ישראלים ועולים, ובאותו ערב נשמעו יצירות ספרותיות בשפות שונות, כדי לבטא את האחדות של היוצרים היהודיים בשפות השונות.

עוד יוזמה מעניינת הייתה לפני כמה שנים, כשהיו דקירות סכינים בירושלים. השניים קראו לסופרים לבוא לסיור ברובע היהודי להזדהות עם הרובע היהודי ועם ירושלים. “היינו משוכנעים שלא יגיע איש, כיוון שבאותו בוקר נדקר שוטר בירושלים, אך הגיעו 17 סופרים”. בלפור חקק הדריך את הסופרים בסיור, ובקטע מסויים של הסיור העלה אותם לסיור גגות על בתי הרובע המוסלמי, ורק בהיותם על הגגות, הודיע להם שהם עתה על גגות הרובע המוסלמי. סיור ההזדהות הסתיים בקריאת יצירות בבית הסופר על שם הזז ברובע היהודי.

קיימתי שיחה עם השניים , והנה פנינים מן השיחה:
שאלה: הרצל ובלפור חקק הם שניים שהם אחד או שני אנשים נפרדים?
בלפור: לתאומים יש בעיה, כי הדמיון החיצוני שלהם יוצר את הרושם שהם גימיק בלבד. מי שמכיר אותנו מקרוב יודע שאנו אנשים בעלי זהויות נפרדות.
לכל אחד מאיתנו יש העולם שלו. כל אחד גם נשוי לאשה אחרת, ויש הרי תאוריה שטוענת שכל אדם נעשה עם הזמן דומה לאשתו…
נוח לנו לשתף פעולה, כי אנו עובדים בראש אחד. הרי מבחינה ביולוגית, תאומים זהים זה אותו אדם בשני עותקים. לא הגיוני שנעבוד בתיאום?”
הרצל מוסיף: “תראה, יש יוזמות שבלפור הוא המוביל, ויש ההיפך. למשל בהקמת “קבוצת הסופרים המתנדבים” בלפור היה המוביל, לעומת זה במחזה שאנו כותבים עכשיו, אני יזמתי את העניין”.
שאלה: העובדה שפרסמתם קובצי שירה נפרדים, האם היא מעידה על רצון ליצור מעכשיו בנפרד ולא יחד?

הרצל עונה: “מעולם לא כתבנו שירה יחד. נכון, אתה צודק, שכתבנו מאמרים יחד, ראיונות יחד, מכתבים למערכת, סיפורי ילדים, ואפילו פעם באוניברסיטה באישור המרצה, עבודה סמינריונית – יחד! אבל לא שירה”.
בלפור: “שים לב, שהשירים שלנו עם כל הדמיון (ויש מי שטוען שאנו זרם נפרד בשירה העברית), יש בהם הרבה שוני. לכל אחד מאיתנו יש הייחוד הסגנוני שלו”.
אני עובר לשאול בנושא יוזמתם לגשר בין סופרים ממחנות שונים. אני שואל האם זה באמת אפשרי. בלפור אומר , שהפעולות שנעשו בשנים האחרונות הוכיחו שזה אפשרי. כל היוזמות של הסופרים הציוניים חיברו יחד סופרים ממחנות שונים.
בהתנדבויות בערי פיתוח היו בכל אירוע למעלה מחמישים סופרים. אני חייב לציין כאן כמובן את העזרה הלוגיסטית של המועצה הציונית. מאז שהקמנו את מסגרת הסופרים, קיבלנו את התמיכה של המועצה הציונית. המגמה שלנו היא ללכת על המאחד, על הקונסנזוס. מישהו מטיל ספק בחשיבות העלייה , המצוקות החברתיות, ההתיישבות? היום המצב בעם הוא על סף שסע. עלינו קודם כל לעשות שלום עם עצמנו, אומר בלפור, כדי שנוכל באמת לעשות שלום עם אויבינו. הרצל מוסיף, שזה אולי נשמע נאיבי, אבל זה אפשרי. לדבריו, על המחנות הפוליטיים להגיע להידברות ולהבנה ולהגיע להסכמה גם בתחום המדיני. אם לא נשוט יחד – נטבע יחד, הוא מדגיש. אני שואל מה התוכניות שלהם לעתיד.
מתברר שבין יתר פרסומיהם נמצא לקסיקון ללשון “טעות חזור”, וכן ביאור לפיוטים מן התפילה :”חיבת הפיוט”, קובץ שקיבל הסכמה של הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו.
“בכוונתנו להעמיק את המעורבות של הסופרים בחיי המדינה, להמשיך לצאת לימי התנדבות בערי פיתוח ” , מסביר הרצל שהוא עתה יו”ר אגודת הסופרים העברים,
” אנו בודקים עתה להרחיב את היריעה, לארגן כנסי סופרים בערי פיתוח ואולי גם אפשרות לצאת עם סופרים לימי התנדבות בבתי כלא”.

ביוזמות ההתנדבות השונות השתתפו כבר עשרות סופרים מרחבי הארץ, ומפעלי ההתנדבות נמשכים. בשנה האחרונה שוב ביקרו הסופרים בראשות התאומים בכפר לילדים מנותקים וכן במפגש עם סופרים דרוזים .

הרצל ובלפור עם מנחם בגין צילום: אלבום פרטי

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.