בסיום מלחמת העולם השנייה בשנת 1946 התעורר העניין הלאומי בן יהודים לערבים בארץ ישראל. הצבא הבריטי שהיה מותש מהמלחמה כמעט וסירב לתפקידי שיטור, לכן הבריטים הזעיקו לארץ ישראל את הלגיון הערבי, שהיה מורכב מערביי ממלכת ירדן, והטיל את משימות השיטור במספר מוקדם בארץ והמרכזי שבהם בעפולה.

עו”ד אברהם אמיר, יקיר העיר עפולה, חוקר והיסטוריון, מספר: ”הלגיון הערבי התיישבו בחורבה בצד מערב מול בית חולים ‘העמק’ בעפולה, שם היה בסיסם, כשהתעורר הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל לקראת הכרזת העצמאות, _ הלגיונים הערבים שהם ערבים ולא כפופים לצבא הבריטי, הם החלו לעשות פעולות תוקפניות נגד היישוב היהודי, הם רצו לשלוח שיירה לג’נין כדי להתחבר לצבאות ערב העומדים לפלוש לארץ ישראל.

אנשי ההגנה תקיפו אותם, כיוונו עליהם כלי נשק, עמד להתפתח קרב בינם לבין כוחות ”דוריגנה”, כך בתיווכו של קצין בריטי הוסכם שהשיירה תצא לג’נין בשני תנאים, שהלגיונים לא ייקחו עימם רובים, והתנאי השני היה שאם כל _ רכב של הלגיון ייסע משוריין של ”ההגנה” וכך היה”.

בהרצאה שהעביר ההיסטוריון עו”ד אמיר אברהם בפני חוג ניצולי שואה בעפולה, בעמותת ‘דור לדור’, אמר: ”העיר העברית עפולה נוסדה בשנת 1925 על די חברה ציונית מיישבת בשם קהילת ציון אמריקאית. החברה רכשה את אדמות עפולה כיחידה אחת בשטח של 16,000 דונם מידיו של פאודל ערבי נוצרי בשם אליאס סורסוק ששכן בבירות והיה הבעלים שלהן. האריסים שעיבדו את הקרקע שכנו בכפר זעיר בשם ”איל פולה” שמיקומו היה בלב השטח העירוני של עפולה כשזו נבנתה. בכפר, שתיו היו בקתות חימר רעועות, התגוררו כחמש מאות תושבים, עם מכירת אדמות עפולה לחברת קהילת ציון, פונו מהם האריסים הערבים תמורת פיצוי כספי.

מלחמת העצמאות החלה ב-30 בנובמבר 1947, מיד לאחר שתכנית החלוקה התקבלה בעצרת האו”ם, פתחו ערביי ארץ ישראל בפעולות תקיפה כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את ביצוע תכנית החלוקה. יחידות מתנדבים מטעם הליגה הערבית (צבא ההצלה) חברו לסייע לתקיפות של הערבים המקומיים, ובהמשך הצטרפו אליהם גם מתנדבים מן האחים המוסלמים.

ב-14 במאי 1948, ימו האחרון של המנדט הבריטי, הכריזה הנהגת היישוב על הקמת המדינה. למחרת פלשו לארץ ישראל צבאות סדירים של מדינות ערב, חברות הליגה הערבית. הלחימה בפועל נגד הצבאות הערביים הסדירים הסתיימה כבר בינואר 1949, אך המלחמה תמה רשמית ב-20 ביולי 1949, עם חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון, עם סוריה.

במלחמת העצמאות הייתה העיר עפולה נקודה אסטרטגית בין ג’נין בדרום לבין נצרת בצפון. בעיר גרו אז כאלפיים תושבים. צעירי העיר יצאו לחזיתות הקרב והמבוגרים קיבלו קסדות ונשק ושמר על מבואות העיר. ב-4 ביוני 1948 העיר הופצצה מן האוויר על ידי מטוסים עיראקיים. פצצה פגעה באחד הבתים ונהרגו גבר, שלוש נשים וילד, למחרת הופצצה העיר בשנית אך הפעם לא נגרם כל נזק. הפצות נוספות אירעו ב-12 ביולי וב-18 ביולי ושוב ללא נפגעים. עם פרוץ המלחמה נערכו בעפולה חפירות ביצורים מסיביות ובעיר הייתה הרגשה של כעין מצור. מצבה הביטחוני של העיר הוקל במאי 1948 עם כיבוש הכפר זרעין (באתר בו שוכן כיום קיבוץ יזרעאל) מדרום, וכיבוש נצרת מצפון.

הלגיון הערבי היה הצבא הערבי הטוב ביותר במלחמת העצמאות, הלגיון התערב במלחמה עוד לפני הפלישה הכלל ערבית במאי 1948. כבר לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, כשהצבא הבריטי היה כר מותש משש שנות לחימה ולא מוכן למשימות שיטור ארץ ישראל, הוא הזעיק לארץ יחידות מהלגיון. בעפולה שכנו יחידות הלגיון בבסיס בריטי מול בית חולים העמק במקום בו נמצא כיום שופרסל דיל.

לאחר שכוחות הלגיון ירו בראשית חודש מאי 1948 על מכונית נוסעים, החליטו כוחות ההגנה למנוע את מעבר כוחות הלגיון בשיירה לג’נין כדי להצטרף לכוחות הלוחמים הערביים. בראש השיירה היו 4 טנקים בריטיים. כוחות ההגנה הקיפו את השיירה וכיוונו את המקלעים לעבר אנשי ההגנה. המצב היה מתוח ועמד לפרוץ קרב גדול. בהתערבות בריטית הסכימו אנשי ההגנה לא להפריע לשיירת הלגיון לנסוע מעפולה לג’נין. זאת בשני תנאים: הראשון כי אנשי הלגיון ייסעו ללא כלי הנשק שהם והשני כי בין כל כלי רכב של הלגיון ייסע משוריין של ההגנה. המפקד האנגלי קיבל את התנאים. השיירה יצאה לדרכה וכך נמנע קרב עם הלגיון הערבי בעפולה.

במלחמת העצמאות היווה קיבוץ ‘משמר העמק’ מטרה לצבא ההצלה של קאוקג’י, אשר קיווה לפרוץ את המעבר לחיפה לאחר שיכבוש את הקיבוץ. ב-4 באפריל 1948 פתח צבא ההצלה בהתקפה על הקיבוץ בכוח של למעלה מגדוד ובסיוע ארטילרי. הייתה זו הפעם הראשונה שבה השתמשו בתותחים במלחמת העצמאות. ההפגזות גרמו לאבדות בין המגנים וחברי הקיבוץ, וכן לנזק רב למבני המשק. במהלך ההתקפה הגיעו משורייני האויב עד גדרות המשק, הקרבות נמשכו עד 13 באפריל 1948, עם הפוגה קצרה בתיווך הבריטים. בה נלקחו כל ילדי הקיבוץ למקום מבטחים בקיבוצים שכנים, והסתיימו בניצחון המגנים, אליהם הצטרפו כוחות חי”ש והגדוד הראשון של הפלמ”ח.

סג’רה נמצאת בגליל התחתון ליד צומת דרכים חשוב בין נצרת, טבריה והגליל העליון, המושבה הייתה מוקפת משלשה צדדים ביישובים ערביים ורק הכביש מבית הספר החקלאי כדורי חיבר אותה לשאר הארץ.
במלחמת העצמאות מיוני 1948 נערכו על סג’רה קרבות כבדים בין כוחות צבא ההצלה של פאוזי קאוקג’י וכפריו. קאוקג’י היה מפקד צבאי ערבי בשם צבא ההצלה שמוכר במיוחד על לחימת כנגד היישוב במאורעות תרצ”ו – תרצ”ט ובמלחמת העצמאות.

הקרבות נערכו בינם לבין חיילי חטיבת גולני שסבלו אבידות כבדות. לבסוף נסוגו הערבים מהסביבה, הקרבות נערכו מ-8.6.1948 והסתיימו בניצחון ב- 18.7.1948.

הקרב על ג’נין היה חלק מן המלחמה בחזית הצפון במלחמת העצמאות. במהלך המבצע אשר נערך מה-1 ביוני בלילה ועד בוקר ה-4 ביוני 1948 תקפו כוחות של צה”ל את כוחות חיל המשלוח העיראקי בג’נין, אשר נעזרו בכוחות ערביים מקומיים. ההתקפה, שעיקרה נערך ב-3 לחודש, הצליחה בראשיתה, אולם בסופו של דבר הסתיימה בנסיגת כוחות צה”ל מג’נין ומסביבתה באבידות כבדות.

במלחמת העצמאות שכנה מפקדתו של פאוזי קאוקג’י בתחנת המשטרה מדרום לעיר נצרת. במסגרת מבצע דקל ב-16 ביולי 1948 כבש כוח צה”ל של חטיבה 7 את העיר בסיוע חטיבת כרמלי וחטיבת גולני. כיבוש העיר מוטט את מערך ההגנה הערבי בגליל התחתון והביא לכניעת כפרים ערבים רבים ללא קרב.

עם סיום המלחמה עפולה לא עמדה בקרב קרקעי במלחמת העצמאות והותקפה רק מן האוויר. בסיום המלחמה גרו בעפולה כאלפיים תושבים. עם גל העלייה ההמונית בשנים 1949-1950 גדל מספר התושבים בארבעת אלפים תושבים ששכנו בארבע מעברות מסביב לעיר. בשנת 1972 הגיע מספר תושבי עפולה לכ-25,000 איש והיא הוכרה כעיר והפכה ממועצה מקומית לעירייה. כיום גרים בעפולה כחמישים אלף איש.

הלגיונרים הערבים ששמרו בעפולה צילום: אלבום פרטי
ההיסטוריון עו”ד אברהם אמיר בן 6, לצד אביו יחיאל אוני וחבריו אנשי ”הגנה”
צילום: אלבום פרטי
קטעי עיתונות מ-1948 המספרים את הסיפור צילום רפרודוקציה: נב”ס
קטעי עיתונות מ-1948 המספרים את הסיפור צילום רפרודוקציה: נב”ס
עו”ד אברהם אמיר במשרדו. נולד בח’ אייר תש”ח, שש שנים טרם קום המדינה. צילום: נב”ס

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.