• 48
    Shares

משה אגדי, משה פדר, זאיד אל-חממדה, פנחס מנחם פשווזמן, ארבעה הרוגים, ארבע עולמות, ארבע תרבויות, ארבעה אורחות חיים, ארבעה בני אדם

רק המוות יכול להפגיש בדואי עם חסיד גור, עם תאב חיים לסיגריה ובעל החי בצל הבעל המת.

ארבע הלוויות כל כך מיותרות, כל כך כואבות, חיים שנקטפו בטרם עת, שינו את כותרות העיתונים של יום השישי שהכריזו על מספר הרוגי פעולות האיבה, והנה עוד ארבעה לא מתוכננים נוספו לסטטיסטיקה של מוות ושכול.

משה ומשה כמו זאיד ופנחס מנחם, יכלו להמשיך בשגרת חייהם מבלי מפריע, יכלו להמשיך לאהוב ולחלום, לכאוב ולשמוח, לתכנן ולקוות, לו.

לו רק הייתה ההנהגה בה בחר העם הזה חושבת עליהם קצת יותר, רואה אותם יותר ולא רק בימי הבחירות אלא בימות השגרה, ארבעת האנשים המיוחדים האלה נהרגו בגלל השגרה הנוראה ועל מזבחה.

לא כסמי הכבאי המכבה שריפות ולא כבוב הבנאי הבונה חומות ולא כפינוקיו המשכנע את עצמו בשקריו, לו רק הייתה המדינה הטובה הזו וראשיה פועלים באופן עקבי, יסודי, מעמיק, היו מכריעים לכאן או לכאן, אך היו מכריעים.

אסור לתת לשגרה המדומה להמשיך לדרוש קורבנות למולך, אסור לתת לשגרת הטילים יענו בטילים, מוות יענה במוות, שכול יענה בשכול להימשך, מעגל הדמים הזה חייב להיות מוכרע, ההנהגה חייבת לסמן דרך, לפלס נתיב, להיות הפנסאים לפני הציבור ולקבל אחריות.

ארבעה בני אדם, ארבעה קברים, מעגל חיים שלמים החווים חורבן ולא אמרנו מילה על צלקות הנפש המדממות.


משה אגדי, משה פדר, זאיד אל-חממדה, פנחס מנחם פשווזמן. מוות מיותר.


צילומים: אלבום פרטי

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.