• 48
    Shares

שהטילים נורו מלבנון, ממעוזי החיזבאללה, הצפון היה בבהלה עצומה, בפאניקה, בהיסטריה, הרחובות דממו, הזמן כמו עצר מלכת

השבוע כשברד של טילים ירד על הדרום, כאן חשנו בצפון, חריגים, פתאום התחוורה לי סוגיה, התבהר לי הכול, הותר הפלונטר המחשבתי המטריד. ראיתי קבוצת נשים מחויכות, מאושרות, יושבות בנחת ב’ארומה’, נהנות מהסלט, בוחנות את עוברי הדרך, מצחקקות, חיות ונהנות מהרגע.

או אז הבנתי שכשיישבנו בממ”ד והלב התפקע מדאגה וחרדה מטילי החיזבאללה, לא יכולתי להבין איך באותה ארץ, באותה מדינה, אותם בני אדם, כאן רוטטים שם חוגגים, שם השגרה ברוכה, כאן ארורה, עם אחד, לב אחד, ארומה שתיים.

בארומה אל מול קול צחוקן של הנשים החביבות הבנתי, ארץ אחת, גורל אחד, פעם שם פעם כאן, אחד מחייב את השני, אחד מגבה את השני, צפון דרום, עם אחד.

בארומה החיים ממשיכים, בדרום מפנים את שאריות ההרס. צילום: אילוסטרציה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.