• 48
    Shares

יש בו משהו מיוחד ב”אנטי טוי” הזה, בקובי מרימי, שקט, מופנם ובעל קול אדיר

הלעג, הבוז והעלבון שליוו את מרימי מיום ההכרזה על בחירתו, סדקו את ביטחונו והפכו אותו למשל ושנינה. אך קובי מרימי, זמר מעולה, עם קול עמוק, איכותי,

למרות פסטיבל הלעג נגדו, נגד השיר ונגד כל מה שהוא מסמל בנוכחותו המרשימה, ראוי לחיבוק לאומי, חיבוק של נציג המדינה גם אם שירו אינו מסתלסל, אינו מתיילד, אינו מתחנף, קול עוצמתי עם שיר עוצמתי.

נכון, זה לא הכפיים השגרתיים, לא הקצב הבלתי אפשרי, לא נוצות ולא לופר, לא קרנף ולא ננה בננה, שכולם חביבים ויש שיאמרו מקסימים, לכל אחד יש את הדרך שהוא סולל בעצמו לעצמו, הציפייה של חלק גדול מהמאוכזבים מטעם עצמם הייתה שדמות מוחצנת כמו שפיטה תייצג את ישראל, אחרי קרנבל נטע ברזילי, ופתאום משום מקום מגיע הקובי מרימי הזה, בחיקו שיר מיוחד, הוא וקולו המיוחד, הוא ומיליוני צופים.

מרימי במקום השלישי יספר את הסיפור שלו, כנגד כל המלעיגים, כנגד כל הסיכויים, שיר קובי בכיף, שיר בענק.

קובי מרימי. תנו לו סיכוי, תנו לו כבוד, תנו לו לשיר באהבה. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.