יש רגעים בהם מדינה חייבת לקבל הכרעה. חייבת להכריע מה המחיר עבור מעשיה, תהליכיה ועד כמה רחוק היא יכולה להגמיש את הקו האדום

ראש הממשלה בנימין נתניהו בנה מערכת יחסים פוליטית-מדינית טובה עם מספר מנהיגים, חלקם לא ראויים מוסרית , ברם האמירה כי זהו המחיר שיש לשלם עבור עוד אצבע תומכת באו”ם, שווה.

אפשר וצריך לחלוק גם על הנחת יסוד זו, שהרי עיוות לא מתקנים בעיוות, עוול לא מתיישר בעוולה אחרת.

נדמה כי מערכת החיבוק הפולני ישראלי חרגה מכל אפשרות למרוץ. אחרי הכחשת חלקם של הפולנים ברצח יהודים, מסירתם לגרמנים ושריפתם חיים, אחרי שחוקקו חוק של מכחישי שואה הכולל עונש מאסר, אחרי שכלאו היסטוריונים פולנים שהוקעו כבוגדים בשל עבודתם המסורה וההיסטורית, הם גם מחציפים פנים ומסרבים להחזיר לעם היהודי את שווי הנכסים של יהודים שנרצחו, נטבחו, ורכושם הוחרם על ידי הפולנים.

שלשה מיליון יהודים נרצחו על אדמת פולין, האנטישמיות בפולין מרימה ראש, פולנים גלוחי ראש ומניפי דגלי שנאה, מובילים במצעדים בראש חוצות, ללא מורא.

הפולנים ”הידידים” של היהודים ביטלו משלחת ישראלית רשמית שביקשה להגיע לדון בסוגיית השבת הרכוש היהודי. מבקשים לשכתב את ההיסטוריה.

הצעת חוק חדשה שתאסור כל שיח על השבת רכוש יהודי נמצאת על שולחן המחוקקים הפולנים.
נתניהו תחליט, אלה ידידנו, אלו חברנו? אולי כדאי לחשב מסלול מחדש.

נתניהו ומורובייצקי. עם ”ידידים” שכאלה מי צריך אויבים? צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.