• 48
    Shares

האם מי מכם רואה את ניצולי השואה הקשישים, בשנות ה-90 לחייהם צועדים ברחובות הערים, בשמש הקופחת, עם מדי האסירים והטלאי הצהוב?

האם מי מכם רואה את בני הדור השני, נושאים תמונות הוריהם, ניצולי השואה שנפטרו וצועדים עם דגלי ישראל בשביל הזיכרון? התשובה לשתי השאלות היא: לא ולא.

לכן מצעדי הוטרנים שפרצו לתודעה הישראלית עם גלי העלייה הגדולה בחבר העמים, כחגיגית ציון יום הזיכרון על הנאצים, הם מיותרים. היום ישנם אלפים בודדים על וטרנים בשנות ה-90 המאוחרות של חייהם, כמו ניצולי השואה גם הם נפטרים באופן כואב שבעוד פחות מעשור לא יישארו לוחמים אלה בין החיים.

מאחר ומעט הוטרנים שבחיים כבר אינם יכולים לצעוד, התארגנו בני המשפחות לצעדות הצדעה עם תמונותיהם. היה בזה משהו מכמיר, משהו שלא מעביר את התחושה העוצמתית, היה בזה משהו מפוספס.

עצתי היא לבנות תוכנית חינוכית, חווייתית, ערכית, שתספר את סיפור הגיבורים, סיפור המלחמה והניצחון. הקניית הערכים חשובה יותר מכל מצעד אשר ריק מתוכן ואינו מספר את סיפורם. אגב, הוטרנים שכבר שותפים ל”זיכרון בסלון”, של שורדי השואה, זקוקים להכרה עמוקה ופנימית ולא למצעדים ריקים מתוכן.

מצעדי הוטרנים, ראויים לכבוד בלמידה והטמעת גבורתם. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.