• 48
    Shares

מאת: עמנואל בן סבו

לעתים אני מפקפק בקריאות הגוועלד נגד אמינות התקשורת והנטייה שלה כמוטה לצד מסוים מאוד. אך כשהספק עולה אני מקשיב לאריה גולן, עיתונאי נחשב, אייקון תקשורתי מקומי, נזכר בראיון שערך עם השרה והח”כית לשעבר לימור לבנת, ומבין את התחושות באופן הברור ביותר

הטונציה של אריה גולן מספרת את הסיפור בתמצית, כשלבנת מדברת נגד הליכוד הנוכחי, על שארע לו, על החוקים שמעלים שם, על מצב בית המשפט ועל חוקי החסינות, היא נשמעת כמרצה, כאילו אין מעבר לאפרכסת שדרן ותיק היודע לקטוע ראשי ממשלה ונשיאים, הבמה כולה ללימור לבנת, ככל שתוסיף לזרוק אש וגופרית על הליכוד, הרי שאין להפריע לה.

ואז, באותה תחושה של לבנת לצדנו, מנסה השדרן גולן לברר את עמדתה לגבי המשך כהונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו , ועתה הא שחזקת החפות עומדת לו ואין מניעה שרה”מ ימשיך בתפקידו, או אז, נדמה כי האוהבת הופכת לאויבת, הופכת למגויסת, וגולן מתחיל לחתוך בחוסר סבלנות, ממהר לסיים את השיחה.

אז הבנתי את תחושות האיבה לתקשורת, הטונציה, כן הטונציה וההטייה, זה כל הסיפור.

אריה גולן, לימור לבנת מאויבת לאוהבת. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.