• 48
    Shares

מאת: עמנואל בן סבו

העיתונאי רוגל אלפר, כל כך צפוי, כל כך נדוש, כל כך ידוע מראש, תוקף את מאות אלפי היהודים מהארץ והעולם אשר הגיעו למירון לחגוג בהילולת הרשב”י. בשם הגרבוזים שהובסו אל מול חגיגת הענק של תפילה, שירה, ריקודים, מזון הניתן ללא תמורה כספית, ”שוחט” במקלדת המושחזת שלו אלפר את כל “הפרימטיביים”, משתטחי הקברים

אותו רוגל אלפר לא היה מעז לכתוב אלפית מדברי ההבל, השנאה והשטנה למשל על מאות אלפי חוגגי מצעד הגאווה על המשאיות, חלקם מתערטלים בפומבי, אוהבים באופן מוחצן.

האם רוגל אלפר היה מעז לכתוב משהו המתקרב להשמצות, הכפשות נגד חובבי האירוויזיון על כל השתוקקותם, חיבתם, אהבתם? התשובה היא חד משמעית לא, עם שלשה סימני קריאה. לא.

ההילולא במירון היא פאגנית, עבודת אלילים, לטעמו של השונא התמידי, חבר במועדון איבה, זעם ואומללות. אי היכולת להכיל את האחר, השונה ממך, היא הרעה החולה, מחלה חשוכת מרפא בה לוקה באופן סלקטיבי האלפר הזה.


מצעד הגאווה – נאורות, ההילולא במירון – פרימיטיביות, הארוויזיון – פסגת התרבות. כשצביעות מתחברת לשנאה.
צילומים: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.