• 48
    Shares

מאת: עמנואל בן סבו

ושוב כ”ח באייר, יום שחרור ירושלים ימלא את סמטאות ורחובות העיר שחוברה לה יחדיו, עשרות אלפי בני ישיבות, אולפנות, הציבור הדתי לאומי ומקומם של החילונים וחובשי הכיפות השקופות כמו החסידים, יבלוט בהיעדרו

מדוע יום ירושלים לא הצליח להתקבע כיום הודיה לאומי לכל סוגי האוכלוסיה? מדוע יום העצמאות כן, יום ירושלים גם אחרי 52 שנים לאיחודה של העיר לא מצליח להפוך לאירוע לאומי?.

לידתו של יום ירושלים בישיבת ‘מרכז הרב’, כאשר הרב צבי יהודה הכהן קוק, ראש הישיבה, צעד והוביל את תלמידי הישיבה בשירה וריקודים לכותל המערבי, מאז הכול היסטוריה. מצעד הדגלים הועבר לשעות היום, אלפים התקבצו מכל רחבי הארץ ובאו לחגוג, נושאים בגאון את דגל ישראל.

שחרור ירושלים ויום חגה אינו מונופול של הציבור הדתי לאומי, החגיגה המגזרית חשובה ביותר ומפספסת את מטרתה, ירושלים, העיר שעושה את כל ישראל חברים, הופכת ביום חגה למיצג של בדלנות, פלגנות ומחלוקת.
לכן הבינו מובילי הרעיון כי יש להתנחל בלבבות ולהאהיב את ירושלים בתוככי הערים, והחלו בשנים האחרונות לקיים ריקודגלים מקומיים עם תנועות הנוער והגרעינים התורניים.

אל מול הניסיונות להפוך את היום ליום חג לאומי, פועלים מזה שלש שנים עמותת ‘עיר עמים’ וארגון ‘חג מאיר’ במישור המשפטי למנוע את צעדת ריקודגלים ברובע האיסלמי, בשל החיכוכים הנגרמים בחסות המשטרה ומג”ב. בג”צ דחה בעבר בקשות אלה, גם השנה עתרו ‘עיר עמים’ נגד המצעד ברובע המוסלמי, בג”צ טרם אמר את דברו.

ריקודגלים, מדוע מדירים רגליהם מהחגיגה החרדים והחילוניים? צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.