• 48
    Shares

ביום שני יעוטר פרופ’ יוסי גמזו בכתר של כבוד על ידי אוניברסיטת בר אילן שהחליטה להעניק למשורר גמזו עיטור מיוחד על מיכלול יצירתו המרשימה והמרגשת .לרגל האירוע המרגש נעתר פרופ’ גמזו והשיב לשאלות עורך אתר החדשות ” האשטאג ניוז”

צילום: שגיב כנפו

פרופסור  יוסי  גמזו,  משורר,  סופר,  מתרגם ופזמונאי (“סימן שאתה צעיר”, “הכותל”, “איפה הן הבחורות ההן?”, “סתם  יום  של  חול”,  “מה  הוא  עושה  לה?”,  “זוהי  יפו”  ועוד  להיטים רבים), מי שפירסם עד היום יותר מ-30 ספרים וזכה ב-14 פרסים בישראל, בארה”ב ובאוסטרליה – יהיה ביום שני בערב, 24.6.19, חתן השמחה באירוע מיוחד, רב משתתפים וזמרים, שעורכת לכבוד תרומתו לזמר הישראלי אוניברסיטת בר אילן, בניהולה של ד”ר טלילה אלירם מן החוג למוסיקה של אוניברסיטה יוקרתית זו,  ובניהולו המוסיקלי של המלחין רב הפעלים רוני וייס, במסגרת הכנס “מי אני זמר ישראלי?”. האירוע החגיגי יתקיים בשעה 8 בערב וישודר ב”גלי צה”ל” בניהולו של ראש מחלקת המוסיקה יורם רותם.

“מאיזה גיל אתה מפלרטט עם המוזה?” אנו שואלים את פרופ’ יוסי גמזו.

בגיל 9 הראיתי לאבי, הגומז הנוראי, ד”ר חיים גמזו (מי שערך לבקשת בן גוריון את טקס הכרזת המדינה במוזיאון תל-אביב הישן בשדרות רוטשילד) שיר ילדותי שלי כשהוא סעד בקפה “קרלטון” הסמוך למוזיאון יחד עם המשורר הדגול אברהם שלונסקי (שהסופרים קראו לו “אברהם לשונסקי”). בלי שאבי ואני הרגשנו העתיק שלונסקי בגניבה את השיר התמים הזה ופירסם אותו ב”משמר לילדים”.  אבי כעס  מאודכי לא רצה שזה יעלה לי לראש ולא דיבר עם שלונסקי 10 שנים. כעבור עשור, כשהבאתי לשלונסקי כחייל משוחרר את ספרי הראשון שהופיע בהמלצת משורר גדול אחר, נתן אלתרמן, צילצל שלונסקי לאבי ושאל באירוניה: “נו, גמזו, מי צדק?” אמרתי לו: “אבא צדק. כבר היו הרבה מקרים של ילד פלא, שהילד גדל והפלא חדל…”

האם קרה לך פעם ששיר שלך שינה משהו במציאות הממשית של חיינו?

בהחלט. כשעמד  מרדכי נמיר, ראש העיר תל-אביב דאז , להקים ליד “הבימה” את “גן יעקב”, הוא הורה לעקור כמה עצי שיקמים שהיו עתיקים אף יותר מן העיר עצמה. כל הפגנות המחאה של ה”ירוקים” העלו חרס, הדחפורים  צבאו סביב העצים הישישים האלה  והקרב האקולוגי החריף הזה נראה אבוד. אני הקטן פירסמתי אז בטור השבועי שלי בעיתון “דבר” מחאה נרגשת בחרוזים כנגד ראש העיר והחלטתו הבלתי צודקת, אך לא השליתי את עצמי שהשיר ישנה את עיקשותו של נמיר. ודווקא אז, לתדהמתי,  צילצל  אלי  אבי  וסיפר כי נמיר התקשר אליו ואמר לו: בהתרגשות: “גמזו,  רק בגלל חרוזי ה’תכשיט’ שלך השארתי את השיקמים הגריאטריים האלה בחיים והוריתי לבולדוזרים לסגת.” ואכן, עד היום הם נטועים שם בגאווה ובשיבה טובה…

היו לך עוד סיבות לסיפוק ולשביעות רצון בקריירה שלך כמשורר וכפזמונאי פופולרי?

התשובה היא חיובית.  כשהודיעו לי כי במחקר של רבבות שירים עבריים  בחרה  אוניברסיטת בר אילן בשיר “קוראים לנו ללכת” של המלחין אפי נצר ושלי כשיר הישראלי ביותר בכל הזמנים. כאוהב מדינת ישראל שאבי ערך את טקס הכרזת עצמאותה, אין בעיני מחמאה גדולה זאת.

האם אביך, ד”ר חיים גמזו, המבקר המחמיר והקטלני, גמז אותך פעם?

הרבה מאוד פעמים ותמיד צדק ואני אסיר תודה לו עד היום כי תמיד הוא נימק לי את גמיזותיו שלמדתי מהן המון.הקוּריוז הכי  משעשע  בעניין  זה  היה  כאשר הוא הוזמן למופע של “שלישיית גשר הירקון” בתיאטרון “החמאם” ביפו שביצעה בין השאר את “סימן שאתה צעיר” שלי. הוא ידע שכל נפגעי גמיזותיו מצפים בקוצר רוח לכך שאם הוא ישבח שיר חדש זה, ייחסו זאת  כל  אויביולעובדה  שאני  בנו,  ואם הוא יגמוז אותי יגידו שהוא עושה זאת כדי להוכיח שאין אצלו לא משוא פנים ולא משוא בנים. לכן, כאשר הוא היה צריך לחוות את דעתו על השיר שלי הוא הפתיע ואיכזב גם את אלה וגם את אלה וכתב: “ומה ששייך לשירו של המשורר הצעיר יוסי גמזו,  אני משאיר את השיפוט למבקרים אובייקטיביים יותר ממני.”  רק כשהיינו לבדנו הוא לחש לי:  “שאיש לא ישמע  ו-off the record ורק בינינו: “השלאגר הפרחחי שלך הוא גראנדי-יוסי…”

ולא התעייפת במשך השנים?.

לגמרי  לא.  אני  צועד 3 ק”מ בכל יום,  כותב פעמיים  בשבוע לעיתון המקוּוָן של אהוד בן עזר  ופעם בשבוע לרדיו לתוכניתו השבועית של מושיק טימור. חוץ מזאת סיימתי  היום  כתיבת  ספר חדש  ומיד הסתערתי  על  רומן  רחב ידיעה שאני שוקד  עליו כבר  כמה  שנים. אני מוקף בהרבה ידידים אוהבי ספרות ואוהבי הארץ, מרצה ומגיש מופע להיטים והומור ברחבי ישראל המתקבל בהתלהבות רבה ע”י כל הקהלים ומברך על כל יום ומזכיר לעצמי כל שעה מה שאמר הסופר הגדול אנטון צ’כוב: “הסיבה היחידה שבזכותה מותר לסופר או למשורר להיות מרוצה מעצמו, היא העובדה שהוא אף פעם אינו מרוצה מעצמו…”

אז איך נשארת כל-כך אופטימי ובעל מרץלמרות קשיחותה של ההוויה הישראלית?   

במשפחתי מעולם  לא  עיברתו את  שם  המשפחה  משם לועזי ואנחנו  מאמינים שאנו  צאצאיו  של  התנא הדגול,  מורהו  של  רבי  עקיבא,  רבי נחום  איש  גמזו. מי שעל כל מכשול ואתגר היה אומר “גם זו לטובה”.  ודי לחכימא בגמיזא…

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.