• 48
    Shares

תוצאת הבחירות הקרבות עלולה להיות מוכרעת שוב בגלל מפלגה או שתיים שלא יעברו את אחוז החסימה, אך הפעם מהמרכז-שמאל

בעוד שהימין, כך נראה, מצליח לסדר את השורות, ולהעניק לבוחר מגוון מפלגות מבודלות – במרכז-שמאל, משחק הכיסאות הופך לאכזרי, ועלול להסתיים בהפסד של 4 מנדטים – כפי שקרה בבחירות הקודמות לימין, המנדטים שחסרו להקמת ממשלה.

בגוש הימין נותר הליכוד בראשות נתניהו במלוא חוזקו – תוך שהוא פונה למרכז השמרני-מסורתי, ואל גרעין מצביעי רק מח”ל. הימין הדתי-מתנחלי מגבש מחנה משל עצמו, תוך התנערות מהנטל האלקטוראלי והאנטי-קואליציוני של ‘עוצמה יהודית’ שהחיבור עמה קשה לבליעה לבוחרים ופוגע בגוש כולו.
אל הציבור הימני-חילוני, המעוניין בכלכלה חופשית וקצת יותר קידמה – תפנה מפלגה משותפת, כך נראה – בהנהגת בנט ופייגלין. העניין כמעט סגור, והצטרפותה של איילת שקד לאיחוד זה, אם תקרה – תחזקם, אך כנראה על חשבון מפלגות הגוש ולפיכך לא תוסיף מנדטים לגוש הימין.

מעבר לליברמן, מחנה הימין איבד נכס משמעותי ביותר – מפלגת ‘כולנו’ המנוחה. כחלון שחילק מתנות כספיות מאוצר המדינה למאות אלפים, כבר לא ישמש סוג של “ללכת עם ולהרגיש בלי ביבי”. כך יתפזרו קולות מצביעיו – ברובם דור שני לעדות המזרח מהפריפריה – בין הגושים. מצביעים אלה, להערכתי, יעדיפו פתרון שמרני-חילוני שיוביל לממשלה ללא כפייה דתית כמו שמציעים ליברמן וכחול-לבן אך צפויה גם נטייה למפלגה חברתית בראשות עמיר פרץ, אם תוקם כזו.

מנגד, כניסתו של ברק לזירה יוצרת סיכון רב, לצד יתרונות גדולים לגוש המרכז-שמאל. מצד אחד, ברק, אם ירוץ לבד (או בכלל) עלול להיות המועמד שיישאר ללא כיסא במשחק הכיסאות הפעם. במקרה שכזה, ייתכן מאד שיוריד יחד איתו ביגון שאולה גם את מרצ, שבקושי שרדה את הבחירות האחרונות. כזכור מרצ ניצלה רק בזכות חצי מנדט מהמגזר הערבי – תוך שהיא חולפת על פני “הימין החדש” שחסרו לו קצת יותר מאלף קולות כדי לעבור את אחוז החסימה ו”זהות” שחסרו לה פחות מעשרים אלף.

מנגד, כניסתו של ברק ממצבת את גנץ כאיש מרכז מתון. הכיצד? המתקפות הבוטות והמשקל הציבורי של ברק מחייבות את נתניהו לפצל אש. בכל פעם שברק תוקף אישית, או מעלה רעיונות רדיקליים כמו ביטול גיוס החובה – נתניהו נאלץ להגיב. שני הצדדים מקיזים זה את דמו של זה, וגנץ מרוויח מן ההפקר פעמיים. רווח ראשון: אלוף השתיקות לא צריך שוב לומר דבר כדי לקחת את הקופה. רווח שני: קרב התרנגולים בין ברק לנתניהו (תרגיל “תסתכל לי בעיניים” מבית מדרשו של איציק מרדכי) מותיר את גנץ מחוץ לאש – וכך מ”שמאלן” הוא הופך למועמד מרכז לגיטימי.

רבים בשמאל-מרכז מפנטזים על איחוד שלא יקרה לעולם בין פרץ לברק. לפרץ אין שום אינטרס להוסיף לעצמו גיבנת אשכנזית מתנשאת בדמות ברק – מעבר לתיעוב האישי הרב בין השניים. להיפך, מגעיו של פרץ לאיחוד עם אורלי לוי ועדינה בר-שלום (בתו של הרב עובדיה), עשויים לגבש בפעם הראשונה מפלגת שמאל-מרכז מזרחית, עם קריצה למסורת, שגם תעבור את אחוז החסימה – וגם תגדיל את הגוש מקולות שתסחוב מהליכוד, ש”ס ומ’כולנו’ עליה השלום.
‘כחול לבן’ לא רוצה ולא צריכה את ברק – ולכן נותרה לו אופציה הגיונית אחת בלבד – ריצה משותפת, אפילו כבלוק טכני, עם מרצ – למניעת התרסקות משותפת.

יתרונות גדולים לגוש המרכז-שמאל. מצד אחד, ברק, אם ירוץ לבד (או בכלל) עלול להיות המועמד שיישאר ללא כיסא במשחק הכיסאות הפעם. במקרה שכזה, ייתכן מאד שיוריד יחד איתו ביגון שאולה גם את מרצ, שבקושי שרדה את הבחירות האחרונות. כזכור מרצ ניצלה רק בזכות חצי מנדט מהמגזר הערבי – תוך שהיא חולפת על פני “הימין החדש” שחסרו לו קצת יותר מאלף קולות כדי לעבור את אחוז החסימה ו”זהות” שחסרו לה פחות מעשרים אלף.

מנגד, כניסתו של ברק ממצבת את גנץ כאיש מרכז מתון. הכיצד? המתקפות הבוטות והמשקל הציבורי של ברק מחייבות את נתניהו לפצל אש. בכל פעם שברק תוקף אישית, או מעלה רעיונות רדיקליים כמו ביטול גיוס החובה – נתניהו נאלץ להגיב. שני הצדדים מקיזים זה את דמו של זה, וגנץ מרוויח מן ההפקר פעמיים. רווח ראשון: אלוף השתיקות לא צריך שוב לומר דבר כדי לקחת את הקופה. רווח שני: קרב התרנגולים בין ברק לנתניהו (תרגיל “תסתכל לי בעיניים” מבית מדרשו של איציק מרדכי) מותיר את גנץ מחוץ לאש – וכך מ”שמאלן” הוא הופך למועמד מרכז לגיטימי.

רבים בשמאל-מרכז מפנטזים על איחוד שלא יקרה לעולם בין פרץ לברק. לפרץ אין שום אינטרס להוסיף לעצמו גיבנת אשכנזית מתנשאת בדמות ברק – מעבר לתיעוב האישי הרב בין השניים. להיפך, מגעיו של פרץ לאיחוד עם אורלי לוי ועדינה בר-שלום (בתו של הרב עובדיה), עשויים לגבש בפעם הראשונה מפלגת שמאל-מרכז מזרחית, עם קריצה למסורת, שגם תעבור את אחוז החסימה – וגם תגדיל את הגוש מקולות שתסחוב מהליכוד, ש”ס ומ’כולנו’ עליה השלום.
‘כחול לבן’ לא רוצה ולא צריכה את ברק – ולכן נותרה לו אופציה הגיונית אחת בלבד – ריצה משותפת, אפילו כבלוק טכני, עם מרצ – למניעת התרסקות משותפת.

אך האם במרצ יסכימו לוותר על הצדקנות המפורסמת? והאם ברק יוותר מראש על חלומו לזכות בראשות הממשלה, ויסכים לשחק מראש תפקיד של שחקן משנה בהצגה שנועדה להכתיר את בני גנץ? לדעתי, למרות הריאל-פוליטיק בו ניחנים גם ברק וגם ניצן הורוביץ – האיחוד המתבקש לא יקרה – ולאחר הבחירות אנו עשויים לחזות שוב במשחקי האשמות בשמאל-מרכז – כאשר לפחות אחת משתי המפלגות הללו לא תעבור את אחוז החסימה.

חץ-דוד עוזר – כותב המאמר – הינו עו”ד ויועץ אסטרטגי וטקטי

צילום: יח”צ

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.