מזל כהן, תושבת עפולה, וסבתא ל12 נכדים, יכולה להוות עבור כל אחד מכם מקור השראה. החל מההתנדבות הבלתי פוסקת שלה בעיר, הסריגה המייחדת אותה, ועד החלומות שהגשימה ועוד עתידה להגשים בדרכה.
מאת: מלי לוי


כבר ארבע שנים שמזל כהן תורמת בכל פעם דבר אחר: סלסלות שמילאה בממתקים עבור המחלקה האונקולוגית, ארבעים כובעים שתרמה יחד עם חברתה עבור הפגייה, בגדים שסרגה ותרמה למחלקת ילדים.
ספרי קצת על הפעילות ההתנדבותית שלך?
״אני ידועה בעיר כאחת שעוזרת ונותנת וזה הכי חשוב לי. אני אוספת מצרכים לילדים רעבים יחד עם “בית אשכול” (מרכז קהילתי בעפולה עלית) שאוסף את כל הנערים בעיר, והם מכינים כריכים לילדים הרעבים. התפקיד שלי הוא לאסוף מצרכים, או לאסוף כסף לקניות. השנה אני וחברותיי סרגנו שבעים פרחים ויצרנו תמונה כמחווה לתמונה ששלחו לי מהמחלקה האונקולוגית של גזע עץ, פרחים ונחל וכתבנו מילות עידוד. את הכסף למצרכים קיבלנו מתרומות ולבסוף תלינו את התמונה במחלקה האונקולוגית.״ מספרת כהן.
מה נותנת לך ההתנדבות?
״נחת. עושה לי טוב ללכת לישון בידיעה שעזרתי להרבה אנשים.״
יש משהו שהיית רוצה להגיד למי שיקרא את הכתבה?
״הייתי רוצה שיעזרו לי יותר, שיבואו לתרום יחד איתי. אפשר למצוא אותי במכולת “הבנים” שם אני עובדת, או לפנות אליי בפייסבוק.״

מה את מאחלת לעצמך לשנה החדשה?
״אני רוצה להגשים חלומות, שיכירו אותי וידעו שאני סורגת על עצים, שאני עושה דברים מיוחדים עם הסריגה שלי. אני רוצה לייפות את העיר שלי בעזרת הסריגה. אני חולמת להצליח ושיכירו אותי וישתפו איתי פעולה. למדתי משחק, השתתפתי ב”שנות השמונים” ובסדרה “כבודו”. והייתי צריכה להתחיל צילומים לסדרה חדשה, אבל זה נעצר בעקבות משבר הקורונה. הגשמתי חלומות אבל תמיד יש עוד…״ מסכמת כהן.

צילום מתוך רשת חברתית

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.